"זה לא יכול להימשך כך!  הפכתם יום ללילה ולילה ליום… ועדיין לא דיברנו על מה שקורה בבית בשעות שאתם ערים!" מכעיס? מתסכל? מרגיז?  לא כדאי

את סוף סוף פותחת את דלת הבית לאחר עוד יום עבודה מתיש. כמה חיכית לזה. בדרך זורקת את התיק בפינת האוכל וכבר מכוונת למטבח לכוס

גם הילדים שלך שואלים בכל יום: "רגע, מה קורה עם הקפסולה מחר? הולכים לבית הספר?" גם אצלך הידיים מורמות בחוסר אונים בשאלה: "מה הם אמורים

חוזרים לשגרה, כי אין לנו דרך אחרת… לוקחים אחריות על סדר יום חדש בחינוך, חיים ויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל אמר: "יכול אדם לשאת

על התחום הרגשי מדברים רבות בשנים האחרונות, היכולת שלנו המבוגרים, לעמוד על התחושות והמחשבות ולייצר תהליכים שיובילו לשיתוף ושיח מקדם עם ילדנו היא יכולת מתפתחת

להיות הורים בעידן הקורונה, אני בוחרת לפתוח בשאלה הראשונה והמעניינת (כי אנחנו חברה של DOING ופחות של BEING) מה תפקידנו ההורים? אחלק את ההתייחסות שלי לשלושה

'בית ספר' ללא ספר- כשהספר נשאר בבית… לא ללכת לבית הספר בהוראה ובפקודה, זהו הרי חלומם המתוק של כל ילד וילדה. אך מה לעשות? למציאות

התקשורת בעולמנו חודרת לכל המרחבים באמצעים מתקדמים ובמכשירים חכמים. פורצת גבולות ויחד עם זאת שברירית, עלולה היא להיות ממש פוגענית. נחוצה לכולנו כזאת בלתי אמצעית,

התבוננות והקשבה שתיהן יכולות ברוכות, התבוננות והקשבה הכרחיות ללמידה, משפרות ומשדרגות בכל קנה מידה. תנאי הכרחי לשכלול ושדרוג יכולות, מאפשרות הן ספיגה ומטייבות מחשבות. התבוננות

"המסע האמיתי לגילוי, אינו כרוך במציאת מקומות חדשים, אלא בהסתכלות דרך עיניים חדשות"                                 (מרסל פרוסט)

דילוג לתוכן