חוזרים לשגרה, כי אין לנו דרך אחרת… לוקחים אחריות על סדר יום חדש בחינוך,

חוזרים לשגרה, כי אין לנו דרך אחרת… לוקחים אחריות על סדר יום חדש בחינוך,

חיים ויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל אמר: "יכול אדם לשאת סבל רב, אם ניצוץ של תקווה מאיר לו" אם רק היו מבינים את זה מנהיגי המדינה, היו חוסכים מאיתנו הרבה מאד סבל מתוך דאגה להמשך והתמודדת עם הכאן ועכשיו. בוקר אחד מחליט מישהו, בעל תפקיד כלשהו, שהגיע הזמן לעצור את הכל ולהתמודד עם דבר אחד בלבד, מבלי להתבונן על התמונה השלימה, ומחול השדים מתחיל. בתחילה הצלחנו ליהנות מזמן עם הילדים, חזרנו לבשל ולאפות ואפילו גם זמן של שיחות קטנות עם הילדים והבעל, בהן למדנו על המון דברים חדשים ומרגשים (כי ביומיום למי יש את כל הזמן הזה?) ואז התחילו להתערב לנו בבית… הפילו עלינו את מודל ה- HOMESCHOOLING בגישה הישראלית… ההורים אחראים על מה שיגדירו המורים

ואנחנו כל כך רוצים להצליח במשימה, המורים מתאמצים לייצר משהו אטרקטיבי אבל אנחנו בספירה אחרת, בלו"ז אחר בנושאי עניין אחרים ובכלל, מה יוצא לנו מכל זה? מישהו בכלל הגדיר לנו מהי המטרה בלמידה מהסוג הזה? מה רוצים להשיג ומה אנחנו צריכים לדרוש מהילדים שהם, אגב, שלנו ההורים.

הגיע הזמן לקבוע סדר יום חדש, סדר שיגדיר לנו את התקווה, המטרה אותה אנחנו מציבים בפני הילדים שלנו ואת הדרך אנחנו נקבע, מי מההורים שיחליט לקחת אחריות ולעשות זאת בעצמו ומי שיעזר במומחים מהתחום אבל הגיעה השעה להתחיל לחזור לשגרה חדשה בה כל אחד מההורים, לוקח אחריות וקובע את דרך החינוך של ילדיו.

נראה פשוט? בכלל לא אבל אפשרי! רק צריך לקחת את ההחלטה האמיצה, לוקחים אחריות על סדר יום חדש בחינוך

דילוג לתוכן