מיומנה של מנהלת – התנהלות פוגענית ברשת

"רצחתם לי ילד והוא רק בן 8", כך פתחתי את אסיפת ההורים השלישית שלי כמנהלת, רגע של שתיקה ואז התחלתי להסביר:

יהודה (שם בדוי), תלמיד כיתה ג', ילד פיקח, מדהים ורגיש מאד שיחק השבוע בפלאפון של אימו כאשר "קפצו" אינסוף הודעות וואטצאפ, יהודה בחר לפתוח את הוואטצאפ, יהודה ידע לקרוא היטב ונדהם לגלות את השיח הארוך שהתנהל בקבוצת ההורים על "הילד המופרע שצריך לזרוק מהכיתה", הילד הזה היה יהודה.

יהודה לא סיפר לאימו על ההתכתבות המכאיבה. בבוקר נהג כרגיל ויצא לביה"ס, כבר בכניסה לביה"ס התמוטט יהודה ובבכי קורע לב, העז לספר לי על ההתכתבות ועל עצם העובדה שההורים החליטו שאין מקום לילדים כמוהו בביה"ס שלנו.

את דמעות הכאב ורעד הגוף הקטן ברגעים עד להגעת אימו לביה"ס לא אשכח לעולם, אבל זהו גם הרגע שהבנתי שתהליכי התמודדות בחברת הילדים חייבת להיות מבוססת על הערכים של כוונות הלב, תבונת ההתבוננות וההקשבה וחוכמת המעשה של הקהילה כולה.

דילוג לתוכן